1ויען אליהו וכו' :2הזאת חשבת למשפט האם זאת הטענה שאומר אליך חשבת לאמר לעת משפט לא יפלא מה שאמרת צדקי מאל שאתה צדיק בדינך יותר מהאל:3והטענה היא כי תאמר לפניו יתברך מה יסכן לך כלו' מה תועלת יש לך ביסורין ונגעים שבי שאיני יכול לעשות מצות שעל ידי כן הייתי מוסיף כח בפמליא של מעלה כנודע מרז"ל ולא עוד אלא שנמשך על ידי חליי שאחטא בלשוני ומה אועיל מחטאתי לא לי ולא לך ה' כי אם אדרבה מתיש כח וזהו כי תאמר כו' ומה כו':4והנה על זאת אני אשיבך מלין ולא שאסכים עם רעך כי אני הרשעתי שבזה אמצא תירוץ לשאלתך כי מה שאין הוא יתברך חושש להעדר מצות בנגעיך הוא על כי רשע אתה ואין חפץ ה' במצותיך אך לא אשיב כי אם גם את רעיך עמך נגד סברתם כאשר תבא תשובה לו ותשובה עליהם:5והחל להשיב עליו ואמר הבט שמים וראה איכותם זכים מגופך ושור שחקים בעין שכלך שלמעלה מהם כמאמר ר' יוחנן ז"ל כי שחקים הוא רקיע למעלה מכל הגלגלים חמה ולבנה כוכבים ומזלות והוא תחלת עולם המלאכים כי שם שותקים מן לצדיקים לעתיד לבא והן כל אלה אם גבהו באיכות הוא ממך אך לפניו יתברך לא גבהו:6ומי שכל אלה לאין דומים לפניו יתב' ומה גם אתה עתה חרש את חרשי אדמה שיעלה על רוחך שבהעותך תפגום בעצמותו חלילה וזהו אם חטאת מה תפעל בו יתברך והוא כי גם שהחוטא פוגם הוא בשורש נפשו אך לא לו יתברך כמאמרו יתברך שחת לו לא:7וכן אם צדקת מה תתן לו ולא עוד אלא כי אם מי אתה אנוש רמה שמידך יקח אך אין זה כי אם את נפשך תיטיב כי תצדק ואם כן מה שתאמר מה יסכן לך שהוא יתברך יעדרו ממנו המצות שהיית עושה אם היית בריא אינו כלום וכן מה שאמרת מה אועיל מחטאתי שכביכול נמצא פגום חלילה כלפי מעלה גם זה אינו כי את נפשך תאבד כי תחטא וכל מה שיענישוך הוא למרק חלאת נפשך אשר טמאת ואפילו לא רבו אשמותיך אתה חייב עונש שהוא מירוק אותו המעט להסיר חלאתה ממנה:8אך מה שתחטא בינך לחברך איש כמוך בזה זולת עבורך רצונו יתברך אתה מצר לחברך וכן אם תיטיב לו תגיע לו הנאה וזהו לאיש כמוך תתייחם לו רשעך שתזיק לו וכן ולבן אדם תתייחם צדקתך אשר תעשה צדקה עמו אך לא מה שתחטא או תצדק במה שבינך למקום נמצא שעון שבין אדם לחברו גדול שעובר מצות ה' ומזיק ומחסר את חברו וזה אפשר הוא טעם אל מ"ש ז"ל כי עון גזל הוא הקל ליפקד כד"א ובצעם בראש כלם. והנה על דבר זה אשר דבר חל עליו חובת ביעור קושיא גדולה אשר קרא עליה תגר איוב על דורות שסבל הוא יתברך עון גזל וגניבה ולא פקד עליהם כאומרו חתר בחשך בתים יומם חתמו למו וכן או' יגזלו משד יתום והרבה מעין זה על כן אמר אל תתמה על החפץ כי הנה מרוב עשוקים כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:9מרוב עשוקים כו'. הלא אמרתי כי אשר תחטא בינך למקום ההיזק והפגם הוא לך לבדך כד"א שחת לו לא אך וזה שתחטא לחברך אתה מזיק לו בעצם זולת מה שאתה עובר מצותו ית' אמר אל תתמה אם לא פקד ה' כמה דורות על זה כי היה על היות הצעקה בלתי נעשית כראוי והוא מה שכתבנו על פסוק ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה שלא השכילו לזעוק אל ה' לומר כי הוא הפודה ומציל כי אם לא היתה זעקתם רק צוחה מן העבודה ועם כל זה ותעל שועתם אל האלהים אפילו שהיתה מן העבודה ולא צעקו אל האלהים ית' וזה יאמר מרוב עשוקים יזעיקו והוא כנודע מחכמי האמת כי יש כחות עליונים נוטלים זעקות בני אדם וזועקים לפניו יתברך עד יפקד העון או המשחיתים שנעשו מעונות החמס ואמר הן אמת כי מרוב עשוקים יזעיקו את המלאכים הממונים על כך לפניו יתברך יותר מעל עונות אחרות שבין אדם למקום כי לא יזעיקו גם שלא יבצר שיזכירום והוא מה שאמרו ז"ל על ובצעם בראש כלם כי עון הבצע הוא העולה ומקטרג בראש כל עון ופשע אך אלו לא זעקו אל ה' רק סתם ישועו מזרוע רבים:10ולא אחד בהם אמר איה אלוה עושי כו' שלא אמר בזעקו כמדבר אל ה' איה אלוה עושי יפקוד על עושקי כי הוא מרחם אפילו בעתות הרוגז שהלא הוא נותן זמירות בלילה כי בלילה שהוא עת דין ורוגז מצוי בעולם הוא יתברך להפשיר הדין נותן זמירות במשמרות מלאכים לרחם על ברואיו ויעשה כן גם לנו ויפרקנו מצרינו כי דעת חסרו לבלתי הזכיר את שמו ית' בצעקתם. או שיעור הכתוב איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה שהוא בזמן שעון חמס נעשה חותרי בחשך בתים כי איך נותן זמירות בזמן שמעשה ידיו בוכים ומקוננים על חמסם:11ואין לומר שלא ניתנה עדיין תורה ועל כן לא זעקו אליו יתברך זה אינו כי הלא אפילו לבהמות ארץ נתן בלבם לישמר מן החמס וזהו מלפנו מבהמות ארץ למודים שבין איש לרעהו כענין הנמלה שגרגיר חטה שנגעה חברתה מריחה ומניחה והחתול שלא יריח חבירו ריח רע מכסם צואתו והאיל שעל ידו פוקד הוא ית' במים את כל חיות השדה חבריו וכן ע"ד זה כמ"ש ז"ל ומעוף השמים שהיונה לא תחלוף בת זוגה ומרחמי הנשר על גוזליו והחסידה שעושה חסידות עם חברותיה וההיקש בדברים אלו אך אין זה רק כי להשרישנו במצות שבין אדם לחברו זולת ציוויו יתברך הטביע בבעלי חיים שנלמוד מהם למה שזולת עבור ציוויו יתברך גם מזיק לחברו מה שאין כן למה שבין אדם למקום שאין שם כי אם בחינת עבור מצותו יתברך וזה מלפנו מבהמות ארץ ועל כן אמרתי לך כי מרוב עשוקים יזעיקו את המלאכים הממונים למעלה לפניו יתברך עד יענה אותם אלא שלא זעקו אל ה' כמדובר:12ולא תקשני כי לפעמים יש עשוקים בלתי נענים האם המלאכים הממונים ימנעו לפעמים מלצעוק לא כן הוא כי אם שגם שם למעלה יצעקו ולא יענה לפעמים והוא מפני גאון רעים שהעשוקים הם גאים רעים וה' חפץ דכאם ביד עושקי' ועל כן לא יענה את העשוקים כי מה' יצא הדבר:13ושמא תאמר אם כל כך אזניו יתברך קשובות אל קול העשוקים למה לא ישמע אל קול צעקתי על העושק שעלי שאני מוכה בלי עון ויודיעני למה יריבני אינו דומה כי אך שוא בתלונותיך שאתה ממציא סברות בלתי טובות ואומר לי ששלא כדין עשה לך שהם דברי שוא אשר לא בדעת תדבר לא ישמע אל להשיב עליהם ושדי לא ישורנה:14ולא תטעה בדברי לומר שלא יחשב לך עון ולא יקפיד עליך להיותם שוא ובלא דעת תדבר כי לא כן כי אף כי תאמר לא תשורנו זהו להשיבך מלין ולווכח עמך להעמידך על האמת אך לא יבצר כי דינך לפניו בבית דין של מעלה וצריך לכן ותחולל לו שימחל לך:15ועתה כי אין כו'. הנה אמרתי אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך והנה השיב לו וממוצא דבר היה נראה כי בעונותיו לקה איוב והן דברי רעיו אך לא כן הוא דעת אליהוא כי אם שלתקן עוות הגלגול הראשון היה לוקה על כן אמר למעלה ואת רעיך עמך והנה עתה בא. להשיב על הם נגד סברתם ואמר ועתה כי אין כו' לומר ועתה בגלגול זה כי אין בך עונות כי אתה לא פשעת קודם היסורין ואם כן היה ראוי שגם שתמרק העבר לא יכבד עליך כי לא על מעשיך עתה לוקה דע לך כי אם היה הוא יתברך פוקד בעצמו לא היה מכביד ומרבה עליך אך פקד אפו האף אחד מהמשחיתים וכאשר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין כך כשניתן לו רשות על אחד אינו משער בצמצום ולפעמים מרבה יותר מדאי וזהו ולא ידע בפש מאד כי האף לא ידע להבחין בפש מאד כי אם היה ראוי פש לא היה ראוי מאד אך הוא לא ידע להבחין זה:16ושמא תאמרו איך אני דוחה סברתכם שאיוב עצמו חטא שיעור יסוריו והלא יוכיח סופו שהפריז על מדותיו יתברך והרבה לדבר סרה על תחלתו כי אשר הוציא מפיו הדברים המרים המאררים הוא יורה כי גם מתחלה לא היה לבו שלם עם ה' ומן הסתם אשר לא טוב עשה ולמה אייחס אותו אל הגלגול הקודם על כן אמר אם איוב הפריז על מדותיו אין לתמוה כי בתחלה לא על דעת להפליג כוון כי אם של הבל פצה פיהו כלומר על דבר מועט אלא שאחר שהחל בחסרון דעת להטיח דברים הפריז על מדותיו ומליץ יכביר כי החל במעט ויצא במרובה כי נמשך מבלי הדעת כמדובר:
